“אין דמוקרטיה בלי שוויון” – מסר זה היה המרכזי בנאומו של יו”ר סיעת חד”ש-תע”ל, ח”כ איימן עודה, בפני כ-100 אלף המפגינים שהתכנסו בעצרת האופוזיציה במוצ”ש האחרון ברחבת מוזיאון תל אביב.

    השם שניתן לעצרת ההמונית (“חומת מגן לדמוקרטיה”), קריצת עין למיליטריזם הישראלי החביב כל כך על מפלגת הגנרלים האופוזיציונית כחול לבן, לא שיקף את מצב רוחם הפוליטי של המפגינים הרבים. הכרזות שהונפו במקום, הקריאות הרמות והחמימות בה התקבלו ח”כ עודה ודבריו – מובילות למסקנה כי הקהל הרב שהגיע כדי להילחם בימין הוא נועז יותר ורדיקלי יותר משלוש מפלגות הממסד שיזמו את המחאה: כחול לבן, העבודה ומרצ.

    ח”כ עודה הציג בפני המפגינים משנה סדורה וברורה: הוא קרא ל’שותפות יהודית-ערבית, וציין כי זו “התקווה היחידה לשלום במדינה”. עוד הוסיף עודה: “דובר הרבה על הלגיטימציה של האזרחים הערבים. חשוב לי לומר לכם דבר יסודי – אנו, האזרחים הערבים, בני מולדת זו, נולדנו כאן ואין לנו מולדת אחרת מלבדה. מפה אני שואב את הלגיטימציה שלנו”.

     בנאומו הדגיש עודה: “אני נמצא כאן היום כי אני מבין היטב את המשוואה שאנחנו, האזרחים הערבים, לא יכולים לבדנו, אבל בלעדינו בלתי-אפשרי לשנות את המציאות. זו המשוואה”.

    עודה המשיך: “אני רוצה להיות חלק לגיטימי מהשינוי במדינה. זה לא רק חוק החסינות, אלא רשימת חוקים שנתניהו מקדם. הראשונים להיפגע הם קבוצות המיעוט, אבל זה לא יעצור אצלן. זה יגיע לכולנו. מאבק זה שזור גם בשוויון, בדמוקרטיה, בצדק חברתי ובשלום. זו אמורה להיות שותפות בין אמיצים, ואני מוכן לשותפות זו כדי לחולל את השינוי”.

    השתתפותו של ח”כ עודה בעצרת היא ניצחון-זוטא במערכה  על  הדמוקרטיה.  הוא הוזמן  לנאום  בהפגנה  לפני כשבועיים, אך לאחר שהסכים נאמר לו כי “רשימת הדוברים כבר סגורה”. לפי “הארץ” (24.5), היה זה חבר הכנסת עופר שלח (כחול לבן) שיזם את שיחת ההזמנה הראשונית עם עודה.

    גורם בחד”ש אמר בשיחה עם “הארץ”, כי בחזית מעריכים שבכחול לבן הביעו התנגדות לכך שעודה ינאם ולכן המציאו את העניין הטכני. הסירוב של כחול לבן לשתף את חד”ש בעצרת גרם למחלוקת פנימית עזה בקרב מארגני ההפגנה. חברות הכנסת שלי יחימוביץ’ (העבודה), תמר זנדברג ומיכל רוזין (מרצ) אף הביעו פומבית עמדה לפיה לא ניתן לדבר על דמוקרטיה תוך הדרת 20 אחוז מהאזרחים.

    מסריו של ח”כ עודה בעצרת, מסריה של חד”ש – הם המצע הפוליטי האפשרי היחיד להתנעת המאבק הדמוקרטי.  למרות שעודה הציג חלופה שוויונית אמיתית לדרך פעולתה של החברה הישראלית, ישנם בשורות האופוזיציה המטפחים אשליות לפיהן ניתן לסובב את הגלגל אחורה, אל “ישראל הישנה והטובה”, כלומר זו שקדמה לעידן נתניהו. כך, למשל, הביעו הסתייגות מהופעתו של עודה הל הבמה חברי הכנסת בוגי יעלון, יועז הנדל וצביקה האוזר (כחול לבן). השניים האחרונים אפילו החרימו את העצרת במופגן.

    אולם אנחנו מביטים אחורה דווקא בזעם. נתניהו אמנם מוביל את תהליך הפשיזציה, אך שורשיו ניטעו שנים קודם: הכיבוש הנמשך, האפליה המבנית, הניצול המעמדי המעמיק – כל אלה התקיימו בטרם נבחר נתניהו לראשונה לראשות הממשלה.

     בניגוד לרבים וטובים המצמצמים את המאבק הדמוקרטי לסיסמא “הגנה על שלטון החוק” (ר’ מאמר על התארגנויות אזרחיות שקמו בשבועיים האחרונים בעמ’ 3 בגיליון “זו הדרך” הקרוב), למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י) ולשותפיה בחד”ש השקפה שונה. אני מציבים למערכה נגד שלטון הימין הקיצוני יעד שאפתני יותר: להפוך את מדינת ישראל לדמוקרטית באמת – כלומר, ללא “חוק הלאום”, ללא חוקים המונעים אזרחות שווה, ללא אפליה על רקע לאומי, דתי, מגדרי, עדתי או על רקע נטייה מינית. שלב חיוני בדרך לישראל דמוקרטית הוא סיום הכיבוש שהחל ביוני 1967.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב