83 פלסטינים ו-7 ישראלים נהרגו בגדה וברצועה מאז מבצע עופרת יצוקה – כך עולה מהדו”ח השנתי של ארגון בצלם שפורסם ביום שני, ה-14 ביוני. הדו”ח מתייחס לתקופה של 16 חודשים, מאז ראשית שנת 2009, ומממצאיו עולה כי 31 מתוך 83 הפלסטינים שנהרגו לא עסקו בלחימה. שני שליש מההרוגים הם תושבי הרצועה, תשעה פלסטינים נהרגו על ידי אנשי המנגנונים הפלסטינים ברצועה ושני פלסטינים נוספים הוצאו להורג בשל שיתוף פעולה עם ישראל.

הדו”ח סקר שורה של נושאים נוספים, בהם גדר ההפרדה. עורכי הדו”ח ספרו 44 מחסומים מאוישים בגדה, לעומת 63 בשנת 2008, מתוכם 18 בתוך העיר חברון. לאורך הגדר יש 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים כנקודות בידוק טרם הכניסה לישראל

בנוסף, נכון לאוקטובר 2009 ישנן 488 חסימות פיזיות – כולל מכשולי עפר, חסימות, שערים ומקטעי דרכים הסגורים בפני הפלסטינים – זאת לעומת ממוצע של 537 חסימות כאלה בתשעת החודשים הראשונים של 2008. הדו”ח מציין עוד כי לאורך גדר ההפרדה ישנם 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל.

בנושא המעצר המנהלי חל שיפור יחסי. לדברי כותבי הדו”ח, בשנתיים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר העצירים המנהליים ובסוף אפריל הוא עמד על 222. נכון לסוף מרץ 2009 היו 237 עצירים מנהליים, כ-55% מהם בין חצי שנה לשנה וכ-35% בין שנה לשנתיים. 25 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים ברציפות ועציר אחד הוחזק למעלה מארבע שנים וחצי. ב”בצלם” מבהירים כי “רוב השיפורים אינם נובעים משינוי מהותי במדיניות הישראלית או משינויי חקיקה, אלא הם תוצאה של הרגיעה היחסית בעימות”.

השיפור היחסי שחל בגדה אינו חל ברצועה: בדו”ח נכתב כי האיסור הישראלי על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא ממשיך לשתק את התעשייה המקומית, ולמעלה מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון. עוד נטען כי בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין, לא ניתן לשקם את המבנים שהרסה ישראל במהלך מבצע “עופרת יצוקה”.

עם פרסום הדו”ח מסרה מנכ”ל בצלם, ג’סיקה מונטל: “אנחנו מציינים בימים אלה 43 שנים ליום השביעי של מלחמת ששת הימים, שהיה גם יומו הראשון של הכיבוש הישראלי בשטחים. כל עוד ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים, היא מחויבת לשמור גם על זכויותיהם. הכיבוש הממושך טומן בחובו סכנות ברורות לדמוקרטיה הישראלית ועל כן, לנו כישראלים יש חובה לדרוש דין וחשבון על הנעשה בשמנו בשטחים ושינוי של מדיניות הפוגעת בזכויות האדם”.